בס"ד

איסור גויה

איסור גויה הוא אחד מהעבירות החמורות שבתורה הקדושה מצינו בהרבה מקומות בתורה דגש מאוד חזק בעניין זה ויש להם יסודות על פי כמה מקורות ואלו הם:

על פי המקרא

האסונות הקשים ביותר שהיה לעם היהודי החל מהאיסור הזה ומעניין ההתבוללות עם שאר אומות העולם "ואבדיל אתכם להיות לי לעם", הקדוש ברוך הוא בחר בנו כעם והבדילנו משאר אומות העולם, וכשהאדם מחפש דברים אחרים, אז מה שקורה איתו פשוט שהוא מאבד את השורשים והיסודות שלו, ואז אדם בלי שורש ויסודות פשוט נופל.

איסור חתנות {להתחתן} עם גויה

כתוב בתורה הקדושה בספר דברים פרק ז' פסוק ג:

"ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלוקים אחרים וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר" עד כאן הפסוק.והרמב"ם אומר שהתורה מזהירה את האדם היהודי שלא לשכב עם גויה כי זה יביא אותו לבסוף לרצון להתחתן איתה ולכן כה חמור העוון הזה.

מצינו בתורה הקדושה את חומר העניין של משכב גויה בפרשת בלק, שם בלעם הרשע מנסה לקלל, אבל יוצא לו ברכות, ובלק אומר לו השכרתי אותך לקלל ואתה מברך?ענה לו הרשע אתן לך עצה אלוקיהם של ישראל שונא זימה, העמד להם זונות בשוק ותראה אייך הם נחרבים, מה עשה הרשע העמיד להם בשווקים בדים נאים מבית שאן, וכאשר היו עם ישראל עומדים מחוץ לאוהל לקנות, הייתה אשה זקנה בחוץ מתווכחת עימו על המחיר, וכשהיה נכנס בתוך האוהל, הייתה אומרת לו שב עימי אני יעשה לך הנחה, אבל בוא תשתה עימי, והייתה מוציאה לו צרצור של יין והיה שותה, ואחר כך הייתה אומרת לו תשכב עימי והיה מתפתה, אבל בתחילה תשתחווה לעבודה זרה שלי ואחר כך תשכב עימי, והיו נופלים בחטא.ואומרים חכמינו ז"ל אמר רבי לוי בוא וראה כמה קשה עונשם של עריות יותר מחטא העגל, שבחטא העגל מתו שלש אלף, ואילו בחטא בנות מואב מתו עשרים וארבע אלף איש, ללמדך כמה קשה וחמור בעיני הבורא חטא של בנות מואב ואיסור גויה.

על פי התלמוד

אומר המדרש תנחומא הפסוק אומר על יוסף הצדיק עם אשת פוטיפר {גויה}"ולא שכב אצלה להיות עמה"לשכוב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא בגיהנם .ממה שאמר הכתוב להיות עמה אתה למד שהבא על הגויה קשורה בו ככלב ומוליכתו לגיהנם ויש מי שלומד זאת מפסוק באיוב "ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו" שמלפפתו ומוליכתו לגיהנם ע"כ המדרש תנחומא.

עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה {תהלים פד ז'}

והנה בכדי לבאר ביותר הבנה לשכלנו, מה פירוש מושך בערלתו, נביא את דברי הגמרא מסכת עירובין דף יט עמ' א' שאומרתעל הפסוק הזה: עוברי: אלו בני אדם שעוברים על רצונו של מקום.

בעמק: ומעמיקים להם גיהנם.

הבכא: שבוכים ומורידין דמעות כמעין של שיתין.

גם ברכות יעטה מורה: שמצדיקים עליהם את הדין ואומרים לפניו רבונו של עולם יפה דנת יפה זכית, יפה חייבת, יפה תיקנת גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים.וממשיכה הגמרא ואומרת אמר רבי שמעון בן לקיש פושעי ישראל אין אש של גיהנם שולטת בהן וזה נלמד מקל וחומר ממזבח הזהב, שכן במזבח יש עובי של זהב דק שמגין על העץ שמתחתיו, ואף על פי כן העץ לא נשרף והאש לא שולטת בו.

אז פושעי ישראל שהם מלאים מצות כרימון כמו שנאמר עליהם:כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך{שיר השירים ד} ודרש רבי שמעון בן לקיש הריקנין שבך מלאים מצות כרימון לא כל שכן שלא תשלוט בהן?ואומר העץ יוסף שאלו המצוות הם דמיון הזהב, כמו שכתוב הנחמדים מזהב ולכן הם מגינים עליהם מאש של גיהנם שלא תשלוט בהן. ומיד שואלת הגמרא, הלא אמרת ודרשת על הפסוק עוברי בעמק הבכא, שאלו בני אדם שעוברין על רצונו של מקום ולכן מעמיקים להם גיהנם, ואיך פה רבי שמעון בן לקיש אומר שאין אש של גיהנם שולטת בהם?

ומתרצת הגמרא, שמה שאמרינן שמעמיקים להם גיהנם, שהם מתחייבים בגיהנם שעה אחת ואז בא אברהם אבינו ומקבל אותם שאנחנו בני אברהם, שכן עשינו ברית מילה, כיון שרואה אברהם אבינו שעשינו ברית מילה, מעלה אותם מגיהנם, ולכן אין אור של גיהנם שולטת בהם.וממשיכה הגמרא ואומרת: מלבד אדם אחד, שאם ישראל בא על הכנענית {גויה} ומושך בערלתו, אז אברהם אבינו אינו מכירו שהוא יהודי, שכיון ששכב עם הגויה {וכנ"ל ברבינו יונה דווקא שלא עשה תשובה} ומשכה ערלתו של ישראל זה, ונדמה לאברהם אבינו כאילו שהוא לא עשה ברית מילה, ולא נימול, ולכן משאירו בגיהנם, עד כאן לשון הגמרא הקדושה. ומובן מפה שכל מי שלא יעשה תשובה מאיסור ועוון גויה עונשו חמור. והנה זה על פי הפשט אבל פי הסוד יש עוד פירוש:

על פי הקבלה

והנה בשביל להבין כמה חמור החטא הזה ומה ההשלכות שלו ניתן להתבונן בכתבי רבינו האר"י הקדוש בשער רוח הקודש שאומר על העניין הזה של חטא עם משכב גויה, שמי ששוכב עם גויה, אומר רבי חיים ויטאל לא קיבלתי ממורי ז"ל מספר התעניות רק קיבלתי ממנו שחוזר בגלגול של כלב{אל לא עשה תשובה}.מעניין מאוד שלכל העבירות יש מספר של תעניות, ואילו בעוון הזה אין, וזה מראה עד כמה חמור העוון הזה.

עינו בכבל רגלו ברזל באה נפשו {תהלים קה' יח'}

היינו רוצים לתת לך עצה טובה מרבינו האר"י כיצד לחסוך לך הרבה יסורים בחיים וזה יהיה מובן על פי המאמר הבא:הגמרא במסכת סוטה בדף לו' עמוד ב' אומרת: יוסף הצדיק נתווסף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים" (תהלים פא'), ושואלת הגמרא מדוע נתווסף לו אות אחת משמו של הקב"ה? ומתרצת על ידי הסיפור שאירע עימו עם אשת פוטיפר במצרים. כמו שאומר הפסוק "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו" (בראשית לט') ונחלקו בגמרא רב ושמואל אחד אמר מלאכתו ממש כפועל, ואחד אמר צרכיו כלומר תשמיש מיטה{רש"י}.

וממשיכה התורה לספר "ואין איש מאנשי הבית" כלומר כאשר נכנס יוסף לא היה איש מאנשי הבית ושואלת הגמרא וכי אפשר לומר שבבית כזה גדול כמו של אותו רשע אין איש? ומתרצת הגמרא תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום זה היה יום חגם של הגויים והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם. והיא אמרה להם אשת פוטיפר כי חולה היא ולא יכולה להצטרף אליהם, ואמרה בליבה כעת אין לי יום כמו היום הזה שאוכל לחטוא עם יוסף. מייד כתוב בפסוק "ותתפשהו בבגדו" ובאותה שעה באה דיוקנו של יעקב אבינו ונראתה לו בחלון אמר לו "יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות?" שנאמר : "ורועה זונות יאבד הון" {משלי כט'}.

מייד אומרת הגמרא מה קרה ליוסף "ותשב באיתן קשתו" אמר ר' יוחנן משום רבי מאיר ששבה קשתו לאיתנו ומה שכתוב מייד אחרי פסוק זה "ויפוזו זרועי ידיו" מלמד שיוסף הצדיק נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ומסיימת הגמרא תניא היה ראוי יוסף שיצא ממנו יב' שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר "אלה תולדות יעקב יוסף" כלומר למה התורה הקישה את יעקב ליוסף ללמדך כנ"ל שאותם תולדות שהיו ליעקב אבינו היה צריך לצאת גם מיוסף ולבסוף היו ליוסף רק ב' בנים אפרים ומנשה והיכן נעלמו עשרה? אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו וכו'... עד כאן לשון הגמרא הקדושה.

הבא על הגויה חוזר בגלגול של כלב

וכתב רבינו האר"י הקדוש בשער רוח הקודש תיקון כ' וזה לשונו:

דע כי אמרו רבותינו ז"ל הבא על הגויה קשורה בו ככלב, וכוונת חז"ל היא "שהבא על הגויה יתגלגל אחרי מותו בכלב"{וכמובן שאסור לשום יהודי להיתייאש ח"ו כי כל מי שיעשה תשובה בוודאי ה" יתברך יכפר לו}ובזה תבין סוד נפלא על הפסוק "עינו בכבל רגלו ברזל באה נפשו" {תהילים ק"ה}כי הנה יוסף גמר בדעתו לזרוק את אותם טיפות ההם הנ"ל בגמרא באותה גויה, אלא שאביו הצילו והנה אם החטא היה בא לידי פועל חס ושלום והיה בא על הגויה, היה מוכרח יוסף להיתגלגל בכלב,אבל כיון שחזר בו ניצל מגלגול של כלב.

אבל כיון שחטא במחשבה ויצאו טיפות זרע מבין ציפורני ידיו לכן ניתן תמורתו הכב"ל תמורת הכלב, ותמורת היותה נקשרת בו בכלב נקשר עתה בחייו בכבל {דהיינו בית האסורים} ולכן ניתן בבית הסוהר עשרה שנים כנגד עשרה טיפות הזרע שיצאו ממנו. וזה שאומר הפסוק"ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו" ועם היותו כבל ברזל {כלומר שנכנס לכלא} נחשב עליו כאילו באה נפשו בכלב תמורת אותם שנים בכלא. ולכן אמר הפסוק ברזל באה נפשו למרות שהיה ראוי יותר לרשום ברזל שזה הכלא באה לשם גופו , ואם כן למה רשום "נפשו"? אלא התשובה היא כנ"ל תמורת הכבל שזה הכלא יתכפר לו הגלגול בכלב עד כאן לשון האר"י הקדוש.ומובן מכאן כמה צרות ויסורים יכולים לעבור על האדם שימשיך לחטוא עם אותה גויה הוא פשוט לא יודע מהיכן ינחתו עליו הייסורים הגדולים אם הוא לא יעצור את עצמו מייד!

העצה למעשה

דבר אחד צריך שתדע ותזכור, לאחר שקראת את כל הנאמר שאם חס ושלום יבוא יצרך להחטיאך דע! כי אתה תצטרך לסבול הרבה מאוד ולכן תהא חכם הרואה את הנולד מה יצמח לך מזה יסורים גדולים ממש כמו צער של מיתה וגם הרגשת ריקנות גדולה שתתגלה לך לאחר זמן רב, עצור עצמך אנו כאן לעזרתך!

התיקון לאיסור גויה

רבי נחמן מברסלב אומר אם אתה מאמין שאפשר לקלקל בודאי שאפשר גם לתקן,וכיון שהתיקון לעוון הזה לא הוזכר מספר התעניות שלו,אם כן מה יעשה האדם וחטא?כיצד ישער את פדיון התעניות האמור בכפתור שנקרא תיקון היסוד?אלא שיש לנו כלל שאומר רבינו אהרון ראטה זצוק"ל בשם רבי שמעון בר יוחאי זת"ע,כי עיקר התיקון הוא במקומות שהאדם פגם, שם זהו תיקונו, ולכן כיון שברוך השם עשה הבורא כל עולמים את הארגון שומרי ברית קודש, הוא עשה שם גם את הספרים באנגלית, צרפתית, וספרדית, ובוודאי שבחוץ לארץ הניסיונות ללכת עם גויות מאוד גדול, ואחוז ההתבוללות שם מאוד גדול, לכן על ידי תרומתך לספרים והפצת המודעות של שמירת הברית, שהארגון טס כמה פעמיפם בשנה לחוץ לארץ ומחלק ספרים ודיסקים בכמה שפות ועושה הרצאות על איסו גויה מן השמיים מכפרים לאדם מידה כנגד מידה, היכן שפגמת שם אתה צריך לתקן, תחזיר יהודים מעוון איסור גויה, והתכפר לך איסור גויה, וכדאי רבי שמעון בר יוחאי לסמוך עליו בשעת הדחק.